שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' בן יהודה - פסקדין

פסק דין

1. תביעת שיבוב בגין תאונת דרכים מיום 9.2.07, בסביבות השעה 6:00, בצומת הרחובות טבריה ועזרא ונחמיה בפתח תקוה.

הנהג ברכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: הנהג) הגיע לצומת מרח' עזרא ונחמיה ורצה לפנות שמאלה לרח' טבריה. הנתבע הגיע מרח' טבריה ורצה לפנות ימינה לרח' עזרא ונחמיה. אין מחלוקת כי במוצא רח' טבריה מוצב תמרור "עצור" (תצלום הצומת, המוצג נ/ 1).

2.הנהג טוען כי הגיע לצומת והחל בפנייתו שמאלה, כאשר לפתע הגיע למקום הנתבע, לא עצר בתמרור ה"עצור", נכנס לצומת ופגע ברכבו בין שתי הדלתות השמאליות. לדבריו, רכבו "הסתובב" כתוצאה מהמכה. עוד טוען הנהג כי במקום לשלב הילוך אחורי ולהתנתק ממנו - כפי ששיער שהיה בכוונת הנתבע לעשות - התבלבל הנתבע ולחץ על דוושת הגז, וכתוצאה מכך החמיר את הנזק ברכבו, לכיוון הכנף האחורי-שמאלי והפגוש האחורי.

מנגד טוען הנתבע כי הוא עצר בתמרור ה"עצור" ונותר עומד בעצירה מוחלטת בעת התאונה.

לטענתו, הנהג ביצע את פנייתו שמאלה במהירות מופרזת, פנייה חדה ו"קצרה מדי", למרות שהכביש במקום מאפשר פנייה רחבה, וכתוצאה מכך פגע עם הצד השמאלי של רכבו בפינת הפגוש השמאלי-קדמי של רכב הנתבע. הנתבע טוען כי הפגיעה בפגוש רכבו אינה אלא שפשוף קל, וכי אף הפגיעות לאורך צידו השמאלי של רכב הנהג היו "שריטות". לטענת הנתבע, תומך הדבר בגירסתו, כי הוא עמד בעצירה מוחלטת בעת התאונה.

3.ב"כ התובעת עימת את הנתבע עם תצלום של מכת מעיכה בדלת השמאלית-קדמית של רכב הנהג (תצלום שמאלי-עליון בעמ' 9 של חוות דעת השמאי דנינו מטעם התובעת). הנתבע התבקש להסביר כיצד מתיישב התצלום של מכת המעיכה עם גירסתו כי הנזקים ברכב הנהג היו רק "שריטות". הנתבע השיב: "לא היתה פגיעת מעיכה. היה שפשוף קל לכל האורך של רכבו" (בעמ' 9 לפר'). דברים אלה אינם מתיישבים עם מכת המעיכה שנראית בתצלום של רכב הנהג.

לתמיכה בגירסת הנתבע, כי עצר בתמרור והיה בעצירה מוחלטת בעת התאונה, הסתמך בא-כוחו על תצלום הנזק ברכב הנתבע, אשר צורף לכתב ההגנה. ב"כ התובעת העיר כי תצלום זה אינו נושא תאריך, ואין לדעת מתי צולם.

אולם גם אם אקבל את דברי ב"כ הנתבע, כי מדובר בתצלום הנזק מתאונה זו - הרי אותו תצלום אינו תומך בגירסת הנתבע: נראית בו תלישה של הפגוש ממקומו, ואף פגיעה נוספת בפינה השמאלית-קדמית של רכב הנתבע. אין מדובר, איפוא, רק ב"שפשוף קל" בפגוש, כפי שטען הנתבע, אלא בפגיעה חזקה יותר.

4.על פי תצלומי הפגיעות בשני כלי הרכב, איני מקבלת את גירסת הנתבע כי הוא היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה. המסקנה היא כי הנתבע לא ציית, באופן המלא והנדרש, לתמרור ה"עצור" שבמוצא רח' טבריה, כיוון נסיעתו.

לאחר שקילת עדויות הנהגים ועיון בתצלומי הנזקים, מצאתי כי שני הנהגים תרמו לתאונה המיותרת: הנתבע - בכך שלא ציית כנדרש לתמרור ה"עצור", ועל כן האחריות לתאונה מוטלת בעיקר עליו. הנהג - בכך שביצע את פנייתו שמאלה בצומת בחדות ובמהירות רבה מדי, מבלי לנקוט זהירות מספקת בצומת.

נכון שזכות הקדימה היתה לנהג, אולם כידוע - זכות קדימה אין נוטלים אלא מקבלים. כל נהג שמתקרב לצומת, אף כאשר התימרור בה מקנה לו את זכות הקדימה, חייב להאט ולבחון בתשומת לב את הנעשה בצומת, גם בשעת בוקר מוקדמת, ועליו להביא בחשבון כי מרחוב טבריה (במקרה זה) עלול להגיע נהג אשר יסמוך אף הוא על שעת הבוקר המוקדמת ולא יעצור עצירה מלאה בתמרור ה"עצור".

לו הקפידו שני הנהגים, כל אחד על המתחייב ממנו, לא היתה התאונה מתרחשת.

אני מעמידה את שיעור אחריותו של הנתבע על 70% ושל הנהג - על 30%.

5.בסעיף 5 של כתב התביעה נאמר כי הנזקים לרכב הנהג הם "כמפורט בחוות דעת השמאי המצורפת לכתב התביעה...".

דא עקא, לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת, של שני שמאים שונים, שניתנו במועדים שונים, והן שונות בתוכנן ובסכומי הנזק שננקבו בהן.

שאלתי את ב"כ התובעת על איזו משתי חוות הדעת הללו מבוססת התביעה, והוא השיב כי היא מבוססת על חוות דעתו של השמאי ירון דנינו. אף הנהג העיד כי הוא הזמין את השמאי דנינו, ואינו יודע מי הזמין את חוות הדעת הנוספת, של השמאי בני הרפז. לא ניתן מטעם התובעת כל הסבר: מי הזמין את חוות הדעת של השמאי הרפז, ומדוע היה צורך בחוות דעת נוספת (וכה שונה מקודמתה). על כן נמשכה מהתיק חוות הדעת של השמאי הרפז.

על פי חוות הדעת של השמאי דנינו הסתכם הנזק לרכב הנהג בסך 27,261.51 ₪, אולם התביעה הועמדה על סך 9,900 ₪ בלבד (כולל שכ"ט השמאי). התרשמתי כי ב"כ התובעת נוכח בתמיהה זו רק בשלב הסיכומים. משעמד על כך, אמר כי אינו מבקש לפסוק לזכות התובעת מעבר לסכום התביעה (בעמ' 9 לפר').

6.בהתאם לחלוקת האחריות בין הנהגים, אני מחייבת איפוא את הנתבע לשלם לתובעת 70% מסכום התביעה, היינו - 6,930 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 15.9.09, ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובעת 70% מהוצאות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; וכן - שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ (בפסיקת שכר הטרחה התחשבתי בחלקו של הנהג בגרימת התאונה). אם לא ישולם שכ"ט עו"ד תוך 30 יום, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.